Vayedaber

וְאַף עַל גַּב דְּתַרְתֵּי לָאו דַּוְקָא תַּרְתֵּי מִיהָא דַּוְקָא

Traduction

And although two of these distinctions are not precise, the other two are in any event precise distinctions, based upon which a distinction can be drawn.

Rachi non traduit

ואע''ג דתרתי לאו דוקא תרתי דוקא. אע''ג דמותבינן ארבעה פרכי איכא תרתי שאינן עיקר כדמפרש ואזיל:

תרתי מיהא דוקא. והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:

מַאי שְׁנָא שִׁינּוּי בְעָלִים דְּלָא הָוֵי פְּסוּלוֹ בְּגוּפוֹ מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ נָמֵי מַחְשָׁבָה בְּעָלְמָא הוּא אֶלָּא כֵּיוָן דְּאַחְשְׁבַהּ פַּסְלַהּ הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאַחְשְׁבַהּ פַּסְלַהּ

Traduction

The Gemara explains why two of the distinctions are not precise: What is different about deviation with regard to the owner, such that its disqualification does not concern the offering itself? It is that this merely constitutes a change of thought. Deviation from the type of offering is also merely a change of thought; the offering is not physically affected. Rather, this distinction between deviation with regard to the owner and deviation from the type of offering is false; one should claim that if deviation from the type of offering disqualifies it once the one who slaughtered it had that intent, here too, once the one who slaughtered it had intent to deviate from its owner, he disqualified it.

Tossefoth non traduit

מחשבה בעלמא. ואפי' יהא צריך דיבור כיון דליכא מעשה הוי כמחשבה בעלמא ויש תימה דהכא משוי להו ובפ' תמיד נשחט (פסחים סב:) משמע שיש חילוק דמפרש מה בין לשמן לשלא לשמן לאוכליו ושלא לאוכליו זה פסולו בגופו וזה אין פסולו בגופו וי''ל דכיון דלא מיפסיל אלא מפני שאין יכול לאכול כזית כגון לשם חולה וזקן חשיב טפי פסולו בקודש מחמת דבר אחר כיון דאם היה יכול לאכול היה כשר וקשה דעל כרחין שלא למנוין ולערלים ולטמאין צריך לומר דלא חשיבי פסולן בגופו כי היכי דלא תיקשי לן נמי מה בין לשמן ושלא לשמן למנוין ושלא למנוין למולין ולערלים לטמאין ולטהורים וי''ל דשינוי בעלים חשבינן פסולו בגופו משום דתלוי בזריקה (בכפרה) ושם בעלים [על הכפרה] אבל שלא לאוכלין ושלא למנויין תלוי בשחיטה ואין שם בעלים על השחיטה אי נמי שלא לאוכלין [ושלא למנויין] יכול לקיים מחשבתו בהיתר [באותן] שיהיו מנויין עליו אם אינם חולים וזקנים אבל שלא לשמה אינו יכול לקיימו לכך קרוי פסולו בגופו:

וּלְרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי דְּאָמַר יֵשׁ שִׁינּוּי בְעָלִים לְאַחַר מִיתָה תַּרְתֵּי מִיהָא אִיכָּא לְמִיפְרַךְ

Traduction

The Gemara explains the difficulty with the second distinction, the case where the owner died: And according to Rav Pineḥas, son of Rav Mari, who says that disqualification by deviation with regard to the owner applies even after the owner’s death, there is no distinction in this regard between deviation from the type of offering and deviation with regard to the owner. In any event, there are two remaining distinctions based on which the comparison between a deviation from the type of offering and a deviation with regard to the owner can be refuted.

Rachi non traduit

ולרב פנחס כו'. ולקמן בשילהי שמעתין אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה:

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אָמַר קְרָא וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ

Traduction

Rather, Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from a verse. The verse states: ''And it shall be accepted for him to atone for him'' (Leviticus 1:4), teaching that the sacrificial rite that atones for the owner, namely, the sprinkling of the blood, must be performed specifically for him, and not for another.

וְהַאי לְהָכִי הוּא דַּאֲתָא הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶת שֶׁעָלָיו חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ וְאֶת שֶׁאֵינוֹ עָלָיו אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ

Traduction

The Gemara asks: But does this verse come to teach this halakha? Isn’t it necessary for that which is taught in a baraita: With regard to the verse: ''And it shall be accepted for him to atone for him [alav],'' Rabbi Shimon says: This indicates that in a case where one consecrated an animal as an offering and it died or was lost, if it was initially incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he had accepted upon himself a personal obligation to bring an offering, he bears responsibility for it, i.e., he is obligated to bring another offering in its stead. But if it was not incumbent upon him [alav] to bring an offering, i.e., if he consecrated a specific animal without accepting upon himself any personal obligation, he does not bear responsibility for it if it dies or is lost.

Rachi non traduit

לכפר עליו. היינו זריקה אלמא זריקה לשם בעלים בעיא:

את שעליו. כגון נדר דאמר הרי עלי עולה חייב באחריותו אם הפריש בהמה לנדרו אם מתה או נגנבה דהכי משמע אותו שעליו יקריב אותו ונרצה לו ועד שיקריבנו לא נרצה ולא נפטר:

את שאינו עליו. כגון דאמר הרי זו עולה:

וְאָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי מַאי טַעְמָא כֵּיוָן דְּאָמַר עָלַי כְּמַאן דְּטָעוּן לֵיהּ אַכַּתְפֵּיהּ דָּמֵי

Traduction

And Rav Yitzḥak bar Avdimi says: What is the reasoning behind this distinction? Once a person said: It is incumbent upon me to bring an offering, it is considered as though the offering is loaded upon his shoulders. He does not discharge his obligation until he brings some offering.

Tossefoth non traduit

הגה''ה ה''ג במגילה (דף ח.) מאי [משמע] אמר רב יצחק בר אבדימי:

רַב אָשֵׁי מִוְּנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר קָאָמַר

Traduction

The Gemara answers: Rav Ashi says that the halakha that it is prohibited to sprinkle the blood for the sake of one other than the owner is derived from the phrase ''And it shall be accepted for him,'' not from the term ''for him,'' on which the baraita is based.

Rachi non traduit

מונרצה לו לכפר קאמר. דהכי משמע לו לכפר ולא לחבירו:

Tossefoth non traduit

רב אשי (אמר) מונרצה לו קאמר. תימה למה לי קרא לשינוי בעלים בזריקה הא אפי' שאר עבודות לא מיפסלי אלא בשוחט על מנת לזרוק כ''ש זורק עצמו [דבעינן] שם בעלים:

אַשְׁכְּחַן זְבִיחָה וּזְרִיקָה קַבָּלָה מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the halakha that slaughter and the sprinkling of the blood must be performed for the sake of the owner. From where do we derive that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner?

וְכִי תֵּימָא לֵילַף מִזְּבִיחָה וּזְרִיקָה מָה לִזְבִיחָה וּזְרִיקָה שֶׁכֵּן עֲבוֹדָה שֶׁחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ

Traduction

And if you would say: Let us derive from slaughter and sprinkling that collection must also be performed for the sake of the owner, this derivation can be refuted: What is unique about slaughter and sprinkling? They are unique in that each is a rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven if he performs it outside the Temple.

Rachi non traduit

שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ. דכתיב (ויקרא י''ז:ג') אשר ישחט מחוץ למחנה וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפ' השוחט (זבחים דף קז.) דם שפך לרבות הזורק תאמר בקבלה והולכה שאין חייבין עליה בחוץ דתנן בפ' בתרא (שם קיב:) והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ פטור:

Tossefoth non traduit

שכן עבודה וחייבים. פירוש עבודה שחייבין עליה בחוץ:

אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי אַתְיָא מֵאֵיל נָזִיר דִּכְתִיב וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים שֶׁתְּהֵא עֲשִׂיָּיתוֹ לְשֵׁם שְׁלָמִים וְאִם אֵינוֹ עִנְיָן לְשִׁינּוּי קוֹדֶשׁ דְּנָפְקָא לֵיהּ מֵהָתָם תְּנֵהוּ עִנְיָן לְשִׁינּוּי בְעָלִים

Traduction

Rather, Rav Ashi says that the halakha that the collection of the blood must also be performed for the sake of the owner is derived from the case of a nazirite’s ram. As it is written: ''And he shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings unto the Lord'' (Numbers 6:17), indicating that its offering should be performed for the sake of a peace offering. And if the verse is not necessary for the matter of deviation from the type of offering, as we derived that from there, i.e., the verses cited earlier (4a), apply it to the matter of deviation with regard to the owner. It is thereby derived that its sacrificial rites must be performed for the sake of its owner.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בַּר אַבָּא לְרָבָא אֵימָא יַעֲשֶׂה כָּלַל זֶבַח פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט זְבִיחָה אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא

Traduction

Rav Aḥa bar Abba said to Rava, in objection to this derivation: Say that the term: ''Shall offer,'' is a generalization and: ''A sacrifice [zevaḥ],'' is a detail. According to the principles of biblical hermeneutics, where there is a generalization and a detail, the generalization includes only that which is specified in the detail. Accordingly, slaughter [zeviḥa], yes, must be performed for the sake of its owner; but no other rite must be performed for the sake of its owner in order for the offering to be fit.

Rachi non traduit

יעשה כלל. שיהו כל עשיותיו לשם שלמים:

זבח פרט. שחיטה הוא דבעי לשמה:

אִי כְּתִיב יַעֲשֶׂה שְׁלָמִים זֶבַח כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים הָוֵה לֵיהּ כְּלָל שֶׁאֵינוֹ מָלֵא וְכָל כְּלָל שֶׁאֵינוֹ מָלֵא אֵין דָּנִין אוֹתוֹ בִּכְלָל וּפְרָט

Traduction

The Gemara answers: If it had been written: Shall offer the ram for peace offerings as a sacrifice [zevaḥ], it would be as you say. The clause: Shall offer the ram for peace offerings, would be considered a generalization, and: Sacrifice [zevaḥ], would be a detail. Now that it is written: ''Shall offer the ram for a sacrifice [zevaḥ] of peace offerings,'' the term ''shall offer'' is an incomplete generalization, as the term ''for a sacrifice'' interrupts between ''shall offer'' and ''peace offerings.'' And one cannot derive a halakha from any incomplete generalization by employing the principle of a generalization and a detail.

Rachi non traduit

אי כתיב יעשה שלמים זבח כדקאמרת. דמשמע כללא שיהו עשייתו שלמים:

השתא דכתיב יעשה זבח שלמים. לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות עד שבא זבח והפסיק את הדבר:

כלל שאינו מלא. ולא נתמלא דבריו להשלים מלא פרדאשביי''ן בלע''ז:

רָבִינָא אָמַר לְעוֹלָם דָּנִין וְלַה' חָזַר וְכָלַל

Traduction

Ravina says there is a different answer: Actually, one can derive a halakha from verses with incomplete generalizations using the principle of a generalization and a detail. And the reason this halakha applies to other rites besides slaughter is that by adding the term ''unto the Lord,'' it then makes a generalization.

אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא כְּלָלָא קַמָּא מְרַבֵּה עֲשִׂיּוֹת וְתוּ לָא כְּלָלָא בָּתְרָא כָּל לַה' וַאֲפִילּוּ שְׁפִיכַת שִׁירַיִים וְהַקְטָרַת אֵימוּרִין הָא תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי דָּרֵישׁ כִּי הַאי גַוְונָא

Traduction

Before Ravina concluded his interpretation, Rav Aḥa of Difti said to Ravina: But the former generalization is dissimilar to the latter generalization. The former generalization includes only the essential sacrificial actions and nothing more, whereas the latter generalization includes any sacrificial duty unto the Lord, and even pouring the remains of the blood on the base of the altar and burning the sacrificial portions of the offering on the altar. Ravina responded: The school of Rabbi Yishmael taught generalizations and details in cases like this.

Rachi non traduit

עשייתו. עבודות המיוחדות שחיטה וזריקה קבלה והולכה:

לה'. יעשה זבח שלמים לה':

שפיכת שירים. שנשפכין שירי הדם ליסוד [אחר] שנתן ארבע מתנות ואינן מעכבין כפרה:

הא תנא דבי רבי ישמעאל כו'. בשילהי אלו טריפות (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים:

כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ עֲבוֹדָה וּבָעֵינַן לִשְׁמָן אַף כָּל עֲבוֹדָה וּבָעֵינַן לִשְׁמָן

Traduction

Ravina concludes his explanation: Since the term: ''Unto the Lord,'' is another generalization, the verse is formulated as a generalization, and a detail, and a generalization, and you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. Just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite and we require that it be performed for the sake of the owner, so too, we require that every essential rite be performed for the sake of the owner.

אִי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ עֲבוֹדָה וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ אַף כָּל עֲבוֹדָה וְחַיָּיבִין עָלֶיהָ בַּחוּץ שְׁחִיטָה וּזְרִיקָה אִין קַבָּלָה וְהוֹלָכָה לָא

Traduction

The Gemara asks: If the verse is referring only to actions similar to the detail, not all of the essential rites are necessarily included. Perhaps it should be derived that just as the mentioned detail, slaughter, is defined as an essential rite, and one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple, so too, any essential rite for which one is liable to be punished with death at the hand of Heaven for performing it outside the Temple is included in the verse. Accordingly, slaughter and sprinkling the blood are included, but collection of the blood and conveying it are not.

Rachi non traduit

איכא למימר הכי. עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה:

ואיכא למימר הכי. עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה:

אִי נָמֵי מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר הַטָּעוּן צָפוֹן וְיֶשְׁנוֹ בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת אַף כֹּל הַטָּעוּן צָפוֹן וְיֶשְׁנוֹ בְּחַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת שְׁחִיטָה וְקַבָּלָה אִין זְרִיקָה לָא

Traduction

Alternatively, it could be derived that just as the item mentioned in the detail is clearly defined as an action that requires performance in the north of the Temple courtyard and is performed in the sacrifice of inner sin offerings, so too, any rite that requires performance in the north and is performed in the sacrifice of inner sin offerings is included in the halakha. Accordingly, slaughter and collection are included; sprinkling the blood is not.

אִיכָּא לְמֵימַר הָכִי וְאִיכָּא לְמֵימַר הָכִי שְׁקוּלִין הֵן וְיָבֹאוּ שְׁנֵיהֶן לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא וַחֲדָא חֲדָא תֵּיקוּ בְּמִילְּתָא

Traduction

The Gemara answers: Both possibilities are equally valid; this derivation can be said and that derivation can be said. Either collection or sprinkling might be included in the halakha. Consequently, they are equal, and therefore both are included. Or according to another version of the Gemara’s answer, they are equal, and therefore each one, i.e., both collection and sprinkling, shall stand in its status.

Rachi non traduit

שקולין הן. המדות שוות והי מינייהו מפקת אי דרשת הא אנא דרישנא לאידך הלכך יבאו שניהם והולכה על כרחך לא תפקה מכלל קבלה:

Tossefoth non traduit

שקולים הם ויבאו שניהם. אע''ג דהכא תרתי והכא חדא חשיב להו שקולין והקשה הרב רבי חיים דהשתא משמע דהיכא דלא ידע הי מינייהו לרבויי מרבי תרוייהו וכן בריש ב''ק (דף ג.) דמרבי מושלח שן ורגל משום דשקולין הן וכן בפ''ק דערכין (דף ד:) גבי נפשות ואילו בפרק כל האסורים (תמורה דף כח:) ופרק שור שנגח ארבעה וה' (ב''ק דף מ:) דרשינן מן הבהמה להוציא את הרובע ומן הצאן להוציא את הנוגח וקאמר מפני שיש ברובע מה שאין בנוגח ויש בנוגח מה שאין ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח ותירץ דהיכא דאיכא משמעות בריבוי מרבינן כל השקולים כי הכא דזבח משמע לרבויי כעין זביחה כל שהיא עבודה וכן ושלח יש במשמע רגל ושן ונפשות נמי משמע הכל אבל מן לא משמע למעוטי שניהם:

אִיבָּעֵית אֵימָא זְרִיקָה מִדְּרַב אָשֵׁי נָפְקָא

Traduction

The Gemara provides an alternative answer: If you wish, say instead that sprinkling is derived from the verse that Rav Ashi cited: ''And it shall be accepted for him to atone for him.'' Therefore, when the verse states: ''And he shall offer the ram for a sacrifice of peace offerings unto the Lord,'' indicating the inclusion of rites similar to slaughter, it is apparently referring not to sprinkling but to collection.

Rachi non traduit

מדרב אשי. מונרצה לו לכפר וכלל ופרט לאיתויי קבלה דאי לזריקה לא איצטריך:

אַשְׁכְּחַן אֵיל נְזִיר שְׁאָר שְׁלָמִים מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a nazirite’s ram must be sacrificed for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to other peace offerings as well?

וְכִי תֵּימָא נֵילַף מֵאֵיל נָזִיר מָה לְאֵיל נָזִיר שֶׁכֵּן יֵשׁ עִמָּהֶן דָּמִים אֲחֵרִים

Traduction

And if you would say: Let us derive from a nazirite’s ram that all peace offerings must be sacrificed for the sake of their owners, this derivation can be refuted: What is unique about a nazirite’s ram? It is unique in that there is other blood, i.e., there are other offerings, a sin offering and a burnt offering, that must be brought by a nazirite together with his ram.

Rachi non traduit

שכן יש עמו דמים אחרים. שבאין עמו חטאת ועולה:

אִם כֵּן נִכְתּוֹב שְׁלָמָיו מַאי שְׁלָמִים לְרַבּוֹת כָּל שְׁלָמִים

Traduction

The Gemara answers: If that is so, if this halakha is unique to a nazirite’s ram, let the verse write: His peace offerings [shelamav]. What is indicated by writing ''peace offerings [shelamim]''? It is written to include all types of peace offerings.

אַשְׁכְּחַן שְׁלָמִים שְׁאָר כָּל קֳדָשִׁים מְנָלַן

Traduction

The Gemara asks: We found a source for the halakha that a peace offering must be sacrificed for its own sake and for the sake of its owner. From where do we derive that this halakha applies with regard to all other offerings?

Rachi non traduit

אשכחן שלמים. בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים:

וְכִי תֵּימָא נֵילַף מִשְּׁלָמִים מָה לִשְׁלָמִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין סְמִיכָה וּנְסָכִים וּתְנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק

Traduction

And if you would say: Let us derive from a peace offering that all offerings must be sacrificed with these intentions, this derivation can be refuted: What is unique about a peace offering? It is unique in that it requires placing hands on the head of the offering, and it is accompanied by libations, and it requires the waving of the breast and the right hind leg by the priest and owner together. No other offering possesses all three of these requirements.

Rachi non traduit

שכן טעונין כו'. ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים כגון בכור ומעשר ופסח ויש מהן שאין טעונין נסכים כגון חטאת ואשם ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק:

אֶלָּא אָמַר קְרָא זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה וְלַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים הַקִּישָׁן הַכָּתוּב לִשְׁלָמִים מָה שְׁלָמִים בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ אַף כָּל בֵּין שִׁינּוּי קוֹדֶשׁ בֵּין שִׁינּוּי בְעָלִים בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ

Traduction

The Gemara answers: Rather, the verse states: ''This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings'' (Leviticus 7:37). The verse juxtaposes all types of offerings with peace offerings, indicating that just as we require the sacrifice of a peace offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner, so too, we require the sacrifice of every type of offering to be performed for its sake, both concerning deviation from the type of offering and concerning deviation with regard to the owner.

אֵימָא הֵיכָא דְּשָׁחֵיט לְהוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לִיפַּסְלוּ

Traduction

§ Having established the source for the requirement to sacrifice offerings with the rightful owner and the specific type of offering in mind, the Gemara inquires: Why not say that in a case where one slaughtered them not for their sake, they are disqualified? Why, according to the mishna, do they remain fit?

Rachi non traduit

ליפסלו. שהרי לא נעשו כהלכתן ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה:

Tossefoth non traduit

אימא היכא דשחיט שלא לשמן ליפסלו. תימה הא בכל דוכתא בעינן בקדשים [שינה] לעכב והכא לא שינה וי''ל דפריך משינוי קודש דאיכא תרי קראי ואמרי' לעיל אם אינו ענין לשינוי קודש תנהו ענין לשינוי בעלים ופריך דהשתא אימר תרוייהו בשינוי קודש ולעכב וקשה מאי משני אמר קרא מוצא שפתיך דלמא ההוא קרא אתא לשינוי בעלים דלא אשכחן ששינה בהן הכתוב ולא קשה מידי דמוצא שפתיך לא משמע שינוי בעלים. [הג''ה] ונראה דפריך מכח סברא כעין קושיא דר''ל דלקמיה דאימא דליפסלו כיון דאמרת דלא עלו לשם חובה או נימא דיעלו דאם כשרין הן ירצו ואם אין מרצין למה באין [ומיהו] לא דמי דריש לקיש פריך יהו כשרין גמורין כמו שאר קדשים דלא שנה לעכב בו ליפסלו והכא לא הוה ליה למיפרך שלא לשמה ליפסלו אלא הוה ליה למימר וליתכשרו ויעלו לחובה כשאר קדשים שלא שנה לעכב כל כמה דאכתי לא ידע קרא דמוצא שפתיך ואי פריך ליפסלו דנגמר מחטאת [ופסח] בהיקישא דזאת התורה כדפרישית בסמוך אי במה מצינו איכא למיפרך שכן כרת וא' בהקישא דזאת התורה א''כ ליכתוב חדא או לחטאת גרידא או פסח גרידא ואי נאמר דבכל דוכתא דמצרכינן שנה לעכב היינו מהכא [מדכתיב] מוצא שפתיך וגו' א''כ אתי שפיר הא דפריך וליפסלו כו'. ע''כ הג''ה:

אָמַר קְרָא מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ וְגוֹ' הַאי נְדָבָה נֶדֶר הוּא [אֶלָּא] אִם כְּמָה שֶׁנָּדַרְתָּ עָשִׂיתָ יְהֵא נֶדֶר וְאִם לָאו יְהֵא נְדָבָה

Traduction

The Gemara answers: The verse states: ''That which has gone out of your lips you shall observe and do; according to what you have vowed [nadarta] freely [nedava] to the Lord your God, that which you have promised with your mouth'' (Deuteronomy 23:24). The Gemara interprets the words nadarta and nedava exegetically: How can the offering mentioned in this verse be a gift offering [nedava]? It is already referred to as a vow offering [neder]. Rather, the verse indicates that if you did what you had vowed to do, i.e., sacrificed your vow offering properly, it shall be a satisfactory vow offering; but if you did not sacrifice it properly, it shall be rendered a voluntary gift offering. Although it does not satisfy the obligation of your vow, it remains a valid offering.

וְאִיצְטְרִיךְ מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ וְאִיצְטְרִיךְ זֹאת הַתּוֹרָה דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא מוֹצָא הֲוָה אָמֵינָא

Traduction

And it was necessary for the Torah to include the verse: ''That which has gone out of your lips,'' and it was necessary to include the verse: ''This is the law.'' As, had the Merciful One written in the Torah only the verse: ''That which has gone out of your lips,'' I would say

Rachi non traduit

ואיצטריך. למיכתב זאת התורה למיגמר משלמים ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה: